מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חאלד ואח'

פסק דין

1. עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 15.11.09, פיצוי התובעת בשל תשלומים ששילמה למבוטח שלה, חברת טרפיק ליס בע"מ ו/או שיש מזרחי בע"מ (להלן – המבוטח) בשל נזק שנגרם לרכב המבוטח בתאונת דרכים, שאירעה ביום 23.9.03, בכביש מס' 443 לכיוון ירושלים (להלן - התאונה).

2.על פי כתב התביעה, הרכב המבוטח נסע בנתיב השמאלי כאשר משאית הנתבע 2, שהייתה נהוגה בידי הנתבע 1 ונסעה בנתיב הימני, סטתה לפתע לנתיב השמאלי וחסמה את נתיב נסיעתו של הרכב המבוטח, שלא הספיק לבלום ונפגע מהמשאית.

3.התובעת דורשת סכום משוערך ליום הגשת התביעה של 95,550 ₪ המורכב כדלקמן:

66,024 ₪ - נזק ישיר לרכב על פי חוות דעת שמאי;

708 ₪ - שכר טרחת השמאי;

500 ₪ - הזמן שהושקע בטיפול בתיק ובניסיונות לגבות את הכספים.

4.לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, רכב התובעת פגע במשאית מאחור והנהג מטעם התובעת נושא במלוא האחריות לתאונה.

כמו כן נטען, כי הנזקים הנטענים מופרזים, ואין כל קשר סיבתי בינם לבין התאונה נשוא התביעה.

5.בדיון שהתקיים ביום 26.12.11 אמר הנהג מטעם התובעת, מר נאסר חרוב, כי נסע במהירות של כ- 100 קמ"ש ואילו משאית הנתבעים נסעה לאט (פרוטוקול עמ' 1 שורות 23 - 26).

6.הנתבע 1, שכאמור נהג במשאית, אמר בדיון כי הוא עקף משאית אחרת ולפני העקיפה הסתכל במראה השמאלית והכביש היה ריק.

כאשר ביקש לחזור לנתיב הימני, לאחר העקיפה, הסתכל במראה הימנית וראה את רכב התובעת עולה במהירות ונכנס במשאית מאחור (פרוטוקול עמ' 3 שורות 23 – 29).

הנתבע אמר שראה את רכב התובעת במרחק של כ- 300 מטר, כשהיה עדיין "בסיבוב למטה לפני העלייה לתחנת הדלק" (פרוטוקול עמ' 4 שורות 7 – 8).

7.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובתמונות, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים באופן שווה, בשיעור של 50% לגבי כל אחד.

8.אשר לנהג מטעם התובעת – לאור הפגיעה הקשה ברכבו, שנראית היטב בתמונות, נראה שהוא נסע במהירות העולה על זו שבה הודה (100 קמ"ש), מהירות שאינה מתאימה לתנאי הדרך כאשר מדובר בעלייה ובכביש מתעקל.

נראה כי נסיעה במהירות כה גבוהה גרמה לחוסר אפשרות לבלום, והיה בכך כדי ל"תרום" לתאונה.

מאידך, לא שוכנעתי מגרסתו לפיה הנתבע סטה באופן פתאומי לנתיב השמאלי.

9.אשר לנתבע - ראיתי לקבל את גרסתו כי הוא יצא לעקיפה ולא סטה סטייה פתאומית, אך לא שוכנעתי מדבריו כי הוא עשה זאת כאשר הכביש היה ריק לחלוטין.

סביר להניח כי הוא ראה את רכב התובעת "בסיבוב למטה" , כדבריו, אך סבר שיספיק לבצע את העקיפה בשלמותה ושרכב התובעת יבלום בהתקרבו אליו.

נראה שהיה מדובר בשיקול מוטעה של הנתבע, ועל כן, גם התנהלותו של הנתבע היה בה כדי ל"תרום" לתאונה.